<h1>ראב"ן סימן תמ"ב</h1>
<h2>דף ד:</h2>
והא דאמר ר' יוחנן עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביו"ט הלכתא כוותיה והא דאמר רב מתנא עצים שנשרו מן הדקל לתנור מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן והכי הילכת' וש"מ דאיסור דרבנן מבטלין לכתחילה וה"נ אמרינן תרומה בחוצה לארץ דאינה אלא מדרבנן מבטלה ברוב וכי אמרינן אין מבטלין איסור לכתחילה ה"מ איסורא דאורייתא ושמעינן נמי דכי אמרינן דבר שיש לו מתירין אפי' באיסור דרבנן לא בטיל ה"מ היכא דאיתיה לאיסורא בעין אבל היכא דליתא בעין כי הכא עצים דנשרפו בטלי ושרי למיפא בתנור.
והא דאמר ר' יוחנן עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביו"ט הלכתא כוותיה. והא דאמר רב מתנא עצים שנשרו מן הדקל לתנור מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן והכי הלכתא, וש"מ דאיסור דרבנן מבטלין לכתחילה. וה"נ אמרינן תרומה בחוצה לארץ דאינה אלא מדרבנן מבטלה ברוב, וכי אמרינן אין מבטלין איסור לכתחילה הני מילי איסורא דאורייתא. ושמעינן נמי דכי אמרינן דבר שיש לו מתירין אפילו באיסור דרבנן לא בטיל, הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעין אבל היכא דליתא בעין כי הכא עצים דנשרפו בטלי ושרי למיפא בתנור.
<h2>דף ה.</h2>
והא דאמר רב יוסף אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ביצה אסורה מאי טעמא הוי דבר שבמנין וכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו. ש"מ החרם שגוזרין הקהל ואומרים עליהם עז זמן וכשיגיע הזמן אין צריך להתירו והא דאיצטריך רבן יוחנן להתיר כרם רבעי משום דלאו לזמן איתקן אלא לעולם איתקן ואע"ג דחרב הבית לא הוצרכו עיטור שוקי ירושלים איצטריך להתיר דהא כשתיקנו לא אמרו בעוד שצריכין עיטור אלא סתם תקינו אבל אם היה לזמן כי נפיק הזמן נפקא התקנה ואם תקשה הא תקנה דאל תגשו אל אשה היה לזמן ג' ימים והוצרך להתיר שובו לכם לאהליכם ההוא משום חומרא דתקנה ומניין השכינה הוה.
<h2>דף ו.</h2>
אמר רבא מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה. והכי הלכתא ואפילו מת ביו"ט שני דלא אישתהי דקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא ואמר אע"ג דלא אישתהו דיו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן אפילו למיגז ליה גלימיה ולמיגז ליה אסא ואפילו ביו"ט שני של ראש השנה. ואע"ג דאמר רבינא האידנא דאיכא חברי חיישינן ולא קברינן ביו"ט, הני מילי בימי פרסיים שהיה מנהגם לדחוק את ישראל לקבור מיתיהם ואם היו רואין שישראל קוברין את מתיהן היו אומרים להם קברו את מתינו, ובאתרא דליכא פרסאי סבירא לן כרב אשי.
<h2>דף ו:</h2>
אמר רבא מת ביום טוב ראשון יעסקו בו עממין ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בשני ימים של ראש השנה והכי הילכתא ואפי' מת ביו"ט שני דלא אישתהי דקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא ואמר אע"ג דלא אישתהי דיו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן אפי' למיגז ליה גלימיה ולמיגז ליה אסא ואפי' ביו"ט שני של ראש השנה ואע"ג דאמר רבינא האידנא דאיכא חברי חיישי' ולא קברי' ביו"ט ה"מ בימי פרסיים שהיה מנהגם לדחוק את ישראל לקבור מיתיהם ואם היו רואין שישראל קוברין את מתיהן היו אומרים להן קברו את מתינו ובאתרא דליכא פרסאי סבירא לן כרב אשי.
